אדם שעסק למעלה מ-40 שנה בצביעת מכוניות ולקה בסרטן הריאות, פנה למוסד לביטוח לאומי (המל"ל) בבקשה להכיר במחלתו כתאונת עבודה – ונדחה. לטענת המל"ל התובע הינו מעשן כבד, ועל כן מחלתו נגרמה ככל הנראה מהעישון.

בצר לו, פנה העובד לעוה"ד דוד פייל ואושרה קידר, אשר הגישו בשמו תביעה נגד המל"ל לבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב. אך בחלוף ארבעה חודשים בלבד מהגשת התביעה נפטר העובד ממחלתו.

בעקבות כך הגישו עוה"ד תביעה לביה"ד לעבודה בשם האלמנה ובשם עזבונו של המנוח, בה ביקשו מבית הדין לחייב את המל"ל לשלם את מלוא התגמולים המגיעים למנוח בשל מותו כתוצאה מתאונת העבודה.

בית הדין מינה את ד"ר יבגני לייקין, מומחה רפואי שהוסכם על הצדדים, אשר התבקש לחוות את דעתו האם מותו של העובד הושפע מאדי הצבע הרעילים אליהם נחשף במהלך עבודתו, ומה חלקה של חשיפה זו בהתפתחות סרטן הריאות, לנוכח העובדה כי המנוח היה מעשן כבד לאורך שנים, וכן לנוכח העובדה שלקה בסרטן בצעירותו.

ד"ר לייקין קבע, על פי מחקרים בינ"ל המצביעים על שכיחות סרטן הריאות בקרב עובדים שנחשפו לצבע ולחומרים נדיפים אחרים המעורבים בצביעה – כי ניתן לקבוע בסבירות של מעל כ-33% את קיומו של קשר סיבתי בין עיסוקו המקצועי של המנוח לבין המחלה שגרמה למותו.

בעקבות כך, קיבל השופט הבכיר דורי ספיבק מביה"ד האזורי לעבודה בתל אביב את התביעה, ונימק את החלטתו בכך שבפסיקה כבר נקבע כי מספיקה הוכחת סבירות של למעלה מ-20% שמפגע מסוים יגרום לתאונה מסוג מיקרוטראומה – כדי לקבל הטענה כי מדובר בתאונת עבודה.

השופט פסק כי על המל"ל לשלם לאלמנה תגמולי שאירים עד סוף ימיה. משמעות ההחלטה היא שהאלמנה תיהנה מגימלה חודשית בשיעור של 75% משכרו של בעלה אילו נותר בחיים. להערכת עו"ד דוד פייל גימלה זו תעמוד על סך של כ-30 אלף שקלים בחודש.